הרשאות לסוכני AI בחברה: מה לוקחים ממסמך הרשות להגנת הפרטיות

שיחת ייעוץ בוואטסאפ

התשובה הקצרה

סוכן AI בחברה צריך לקבל גישה רק למה שהמשימה שלו דורשת: קריאה בלבד כברירת מחדל, כתיבה רק באישור של מי שאחראי על המידע, ואישור של אדם לפני כל שליחה, תשלום או מחיקה. הרשות להגנת הפרטיות בישראל פרסמה ביולי 2026 המלצות בכיוון הזה, אבל הן מיועדות לשימוש אישי בלבד. התרגום שלהן לחברה הוא הקריאה שלנו.

שימו לב: זה מדריך תפעולי, לא ייעוץ משפטי, והוא לא קובע מה חל על חברה מסוימת.


מה הרשות כתבה ביולי 2026

המסמך נקרא "המלצות להתנהלות הציבור בשימוש אישי בסוכני בינה מלאכותית", והוא פורסם על ידי הרשות להגנת הפרטיות (המסמך באתר הרשות). הוא מתאר שלושה אתגרים שסוכנים מביאים איתם: ידע שמתרכז אצל הסוכן, פעולה על בסיס מידע רחב, ויכולת להחליט לבד מה לעשות במידע.

מול האתגרים האלה הוא מציע חמישה עקרונות. בניסוח שלנו:

  1. צמצום הגישה למידע אישי. הסוכן מקבל רק מה שהוא צריך לדעת, עם הרשאות לפי סוג המידע, המקור וההקשר. לא מחברים אותו למאגרים שלמים, המידע לא משמש לאימון, ועדיף עיבוד זמני.
  2. צמצום החשיפה וניהול ממשקים חיצוניים. מוודאים שהמידע לא עובר למי שלא אושר לקבל אותו.
  3. צמצום הרשאות הגישה. צפייה או קריאה בלבד כשאין צורך ביותר מזה.
  4. בקרה וניטור. אישור אנושי, הצגת התכנון לפני הביצוע ותיעוד הפעולות.
  5. גיבוי ושחזור. דואגים להם לפני שנותנים לסוכן הרשאות.

על מי המסמך חל, ועל מי לא

המסמך עוסק בשימוש "על ידי משתמשי קצה יחידים למטרות אישיות בלבד". הוא קובע במפורש שההמלצות אינן עוסקות בעיבוד מידע אישי במאגרי מידע, לצורכי עבודה או למטרה עסקית או ארגונית, ושהן אינן גורעות מהחובות של בעלי שליטה ומחזיקים. הוא גם מפנה לטיוטת ההנחיה על AI מאפריל 2025, שעליה כתבנו במדריך לנוהל עבודה עם AI בארגון.

המשמעות לחברה: הרשות לא המליצה כאן לחברות, והמסמך לא מטיל עליהן דרישות. העקרונות נותנים נקודת מוצא טובה, והחובות של חברה נקבעות במקומות אחרים. כל תרגום לחברה שמופיע בהמשך הוא הקריאה וההמלצה שלנו.


למה מוח ארגוני אחד משנה את השאלה

מוח ארגוני הוא מקור אחד שבו החברה מרכזת עובדות, נהלים וידע, כדי שכל הסוכנים יעבדו מאותו בסיס. במדריך להפעלת חברה על סוכני AI הסברנו איך הוא משתלב בשאר החלקים. כאן מעניין אותנו המחיר שלו: כשהכל במקום אחד, סוכן שלא נבדק ומתחבר אליו רואה הכל.

אדם פרטי שמחבר סוכן חושף את החשבונות שלו. בחברה אותו חיבור יכול לגעת במידע של לקוחות, עובדים וספקים. לכן בהטמעת AI בארגון ההרשאות נקבעות לפני החיבור, ולפי סוג המידע. הרשאה אחת לכל המוח היא בדיוק מה שצריך למנוע. ההרשאה לכתוב ולמחוק עובדות שייכת לבעלים שלהן, וכך מחליטים מי מוחק עובדה שהתיישנה.


מחמישה עקרונות אישיים להחלטות של חברה

הטבלה מתרגמת כל עיקרון להחלטה שמישהו בחברה צריך לקבל. העמודה הראשונה מסכמת את המסמך של הרשות. שלוש האחרות הן ההמלצה שלנו.

העיקרון במסמך מה זה אומר בחברה מי הבעלים איזו ראיה תראה שזה קורה
צמצום הגישה למידע אישי לכל סוכן כתוב אילו מקורות ושדות המשימה שלו דורשת, בלי חיבור למאגר שלם בעל התהליך שהסוכן משרת רשימת הגישות של הסוכן תואמת למשימה הכתובה שלו
ניהול ממשקים חיצוניים רשימה סגורה של היעדים שהסוכן רשאי לשלוח אליהם מחוץ לחברה מי שאחראי על המערכות כל יעד חיצוני ברישום אושר בשם
צמצום הרשאות קריאה בלבד כברירת מחדל, וכתיבה רק לשכבת מידע מסוימת ומסיבה כתובה בעל המידע באותה שכבה לכל הרשאת כתיבה יש מאשר ותאריך
בקרה וניטור פעולה שיוצאת החוצה מחכה לאישור, והסוכן מראה מה הוא עומד לעשות המנהל שאחראי על התוצאה ביומן רואים מה הסוכן עשה ומי אישר
גיבוי ושחזור בודקים שאפשר לשחזר לפני שנותנים הרשאת כתיבה מי שאחראי על המערכות שחזור שבוצע בפועל ותועד

מפת הרשאות למוח ארגוני

זו ההמלצה שלנו לנקודת פתיחה. היא לא דרישה של הרשות או של התקנות.

שכבת מידע קריאה כתיבה מה דורש אישור אדם תיעוד
עובדות ציבוריות על החברה כל הסוכנים בעל העובדה שינוי מחיר, תנאי או התחייבות מי שינה ומתי
נהלים פנימיים סוכנים של אותו תהליך בעל הנוהל שינוי נוהל גרסאות
מידע של לקוחות רק הסוכן שהמשימה דורשת, ורק השדות הנדרשים לרוב בלי כל שליחה, ייצוא או מחיקה כל גישה
כספים לפי משימה, לתקופה מוגבלת בלי כל תשלום או שינוי כל פעולה
עובדים ומידע רגיש ברירת מחדל: בלי גישה בלי החלטה מפורשת של הבעלים כל גישה

המפה משלימה את מדיניות ה-AI לעובדים. המדיניות קובעת מה מותר לאדם להכניס לכלי, והמפה קובעת מה סוכן רשאי לקחת בעצמו ולאן הוא רשאי להוציא אותו.


למה הרשאה נאכפת במערכת ולא בהוראה לסוכן

"אל תיגע בנתוני השכר" היא הוראה שהסוכן קורא. חסימה בהרשאות של מערכת השכר עובדת גם כשהסוכן טעה בהבנת ההוראה.

OWASP מקדיש פרק ל-Excessive Agency, כלומר לסוכן שקיבל יותר מדי כוח, ומונה שם שלושה שורשים לסיכון: יותר מדי פונקציונליות, יותר מדי הרשאות ויותר מדי אוטונומיה. אחד הרעיונות שם נקרא complete mediation: ההרשאה נאכפת במערכת היעד, ולא בשיקול הדעת של המודל. OWASP פרסם ב-9.12.2025 גם רשימה ייעודית לאפליקציות שמבוססות על סוכנים.

בחברה זה מתורגם לדרישה פשוטה: מערכת הכספים צריכה לסרב לבקשת תשלום מסוכן שאין לו הרשאה, גם אם הסוכן בטוח שהתשלום נכון. כדי שזה יקרה, אנחנו ממליצים שלכל סוכן תהיה זהות משלו במערכות, ושלא ירוץ על החשבון של עובד.


ארבע שאלות לפני שמחברים סוכן שלא נבדק

  1. מה הוא קורא? אילו מקורות, ואיזה מידע של לקוחות או עובדים יש בהם.
  2. לאן הוא שולח? כל יעד מחוץ לחברה, כולל שירותים שהסוכן עצמו נשען עליהם.
  3. איך מבטלים לו גישה ברגע אחד? מי עושה את זה, ובאיזו מערכת.
  4. איך משחזרים אם הוא טעה? מה אפשר להחזיר לאחור, וממתי יש גיבוי.

כל עוד אין תשובה לאחת מהשאלות, הסוכן נשאר מחוץ למוח הארגוני.


מה קובעות התקנות בישראל, ואיפה הן לא מדברות על סוכנים

תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), תשע"ז-2017, הן המקום שבו יש דרישות על הרשאות במאגרי מידע. קראנו את הנוסח בנבו, המעודכן ל-18.9.2023, וייתכן שיש נוסח מאוחר יותר:

"בעל הרשאה" מוגדר בתקנות כ"יחיד", והן לא מזכירות סוכנים, ולכן הן לא עונות ישירות על השאלה איך רושמים סוכן. הן כן דורשות לוודא שהגישה למאגר נעשית בידי מי שמורשה לכך לפי רשימת ההרשאות. הקריאה שלנו: לרשום גם כל סוכן, עם האדם שאחראי עליו, כדי שתהיה בחברה תמונה אחת של מי ניגש למה.


מאיפה מתחילים

  1. רושמים כל סוכן שכבר מחובר, כולל מה שעובדים חיברו בעצמם.
  2. ממיינים את המידע לחמש השכבות וקובעים בעלים לכל אחת.
  3. מורידים הרשאות לקריאה בלבד, ומחזירים כתיבה רק כשיש לה סיבה ומאשר.
  4. קובעים מה מחכה לאישור אדם, ומוודאים שיש תיעוד ושאפשר לשחזר.

ההחלטות האלה הן חלק מהטמעה נכונה, ועל זה אנחנו מייעצים בליווי הטמעת AI ואוטומציה לארגונים, גם כשמדובר בתהליכים אוטומטיים בארגון שכבר רצים. את הבנייה ואת אכיפת ההרשאות במערכות עושות Elya Studio או VibeScale, ובאתר של VibeScale יש הסבר על Zero Trust לסוכני AI.

לשיחה עם הצוות בוואטסאפ