הקורונה הכריחה את כולנו לעבוד מהבית. אחרי זה, חלק חזרו למשרד, חלק נשארו היברידיים, וחלק עברו ל-Remote מלא. אבל המנהלים? הם בחרדה. "איך אני יודע שהם עובדים?", "אין לנו הווי", "העובדים מרגישים בודדים", "החדשנות נעלמה כי אין שיחות מסדרון".
הבעיה היא לא בעבודה מרחוק. הבעיה היא שמנסים לנהל מרחוק באותן שיטות של ניהול במשרד. זה כמו לנסות לרכוב על סוס בתוך מנהרת רכבת. צריך מערכת הפעלה ניהולית חדשה.
במשרד, התקשורת היא סינכרונית. "משה, בוא רגע". "דנה, יש לך דקה?". זה עובד כשישבים יחד. כשעובדים מרחוק, זה הרסני. זה גורם ל"עייפות זום" (Zoom Fatigue) וקוטע את רצף העבודה.
צוותים מבוזרים מצליחים עובדים בשיטה אסינכרונית:
כשאתה חייב לכתוב את הרעיון שלך במקום סתם "לזרוק" אותו באוויר, אתה חושב עליו יותר לעומק. התרבות הכתובה (Written Culture) של חברות כמו אמזון וגיטלאב היא הסוד ליעילות שלהן.
איך יוצרים חברים לעבודה כשלא נפגשים לקפה? צריך להיות יזמים של תרבות.
#dogs, #food, #random. תנו לגיטימציה לדבר שטויות. זה הדבק שמחזיק את הצוות.השאלה "כמה שעות עבדת היום?" לא רלוונטית. השאלה הנכונה: "האם המשימה בוצעה?".
כשעוברים למדידת תפוקות, קורה קסם: אתם מפסיקים להיות גננת. לעובד יש אינטרס להיות יעיל. אם הוא סיים את העבודה ב-4 שעות? לבריאות, שילך לים. אם הוא מוכשר ויעיל, למה להעניש אותו בעוד עבודה? אמון הוא המטבע החזק ביותר בצוותי Remote. בלי אמון, זה לא יעבוד.
אסטרטגיה היא לא מילה גסה. היא ההבדל בין עסק ששורד לעסק שצומח. אנחנו עוזרים למנכ"לים לעשות סדר בבלאגן ולבנות מנועי צמיחה צפויים. קבעו שיחת אבחון קצרה (ללא עלות)